פסק-דין בתיק ע"פ 8743/09

השופט ס' ג'ובראן:

1.        לפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פ"ח 535/07 (כבוד השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל) מיום 15.9.2009 בנוגע להרשעת המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

כתב האישום

2.        לפי הנטען באישום הראשון בכתב האישום, המערער, שהתגורר בזמנים הרלוואנטיים בבית אמו בקרית שמונה, קיים קשרים חברתיים עם פליקס גוטליב (להלן: פליקס), תושב קרית שמונה, ועם ולדיסלב בטנין, המכונה ולאד, אף הוא תושב קרית שמונה (להלן: ולאד) הנשוי ליבגניה בטנין, קרובת משפחתו של המערער. ביום שישי, ה- 3.8.2007, קבעו המערער ופליקס להיפגש לבילוי משותף. המערער יצא מביתו סמוך לשעה 21:00 ונפגש עם פליקס. השניים רכשו משקאות בחנות או "פיצוציה" בשם "אקזוטי" בקרית שמונה והלכו ביחד עם צעירים נוספים ל"פארק הזהב", פארק עירוני המשמש מקום בילוי פופולרי לצעירים, הנוהגים להיפגש בו בלילות שישי לשתות ולבלות. לאחר שהגיעו לפארק, התיישבו ליד שולחן והחלו לשתות, הגיע ולאד אף הוא למקום לאחר תיאום טלפוני עם השניים. לשולחן הצטרפו צעירים נוספים, ביניהם אף הנער יבגני דיאקוב המנוח (להלן: יבגני) יליד 1989, תושב קריית שמונה, אשר נהג להתרועע עם המערער וחבריו. בו בזמן הגיע לפארק אנטולי זיסקין המנוח (להלן: אנטולי) שהתגורר עם אשתו ובנו בקרית שמונה. המערער ואנטולי, שהכירו היכרות שטחית, ניהלו שיחה קצרה והחליפו מספרי טלפון. סמוך לשעה 22:00 הצטרף אנטולי לשולחנם של המערער וחבריו. סמוך לשעה 23:00 עברו המערער, ולאד, פליקס ואנטולי מהשולחן בו ישבו לשולחן שחמט סמוך. בין ולאד, פליקס, המערער ואנטולי התגלע ויכוח, במהלכו האשים ולאד את אנטולי, כי פגע בכבודה של יבגניה אשתו, חודשיים קודם לכן, כאשר השניים עברו ברחוב שפרינצק בעיר ואנטולי לא זז ממקומו כדי לפנות ליבגניה את הדרך. לכן דרש ולאד מאנטולי פיצוי כספי, כאשר המערער ופליקס מתערבים בויכוח לטובתו. במהלך הויכוח, החלו המערער, ולאד ופליקס צועקים על אנטולי ודורשים ממנו לשלם פיצוי כספי, כאשר ולאד מכה אותו בפניו. בשל הכוח שהופעל כלפיו התנצל אנטולי בפני ולאד על שפגע לכאורה ביבגניה והסביר, כי אין ביכולתו לשלם פיצוי כספי. המערער, פליקס וולאד לקחו את אנטולי לספסל מרוחק, המוסתר על ידי עצים וצמחיה ותקפו אותו בצוותא במכות אגרוף בפניו, תוך שהם גורמים לו לדימומים וחבלות בפניו. לאחר מכן לקחו אותו לברזייה הנמצאת בפארק ושטפו את הדם מפניו.

           לפי הנטען באישום השני בכתב האישום, סמוך לחצות הלילה, לאחר שסיים לתקוף את אנטולי, נותר המערער בפארק עם צעירים שונים. כאשר הבחין המערער כי פליקס, ולאד, יבגני ואנטולי אינם נמצאים בפארק, התקשר אליהם לשאול למיקומם. פליקס השיב, כי הלך עם ולאד ויבגני לקנות סיגריות וכי אנטולי פנה לדרכו. סמוך לשעה 01:00 בלילה הגיעו פליקס, ולאד ויבגני חזרה לפארק. המערער הבחין שהשלושה עצבניים ושאל אותם לפשר העניין. בתגובה השיב פליקס, כי הם רצחו את אנטולי והשליכו את גופתו בתעלה ליד אצטדיון כדורגל, הנמצא מעבר לכביש הסמוך לפארק. המערער יצא מן הפארק למקום שתיאר בפניו פליקס ומשלא מצא את גופתו של אנטולי שב לפארק ושאל את חבריו האם התבדחו בעניין. פליקס ויבגני עמדו על כך כי רצחו את אנטולי, לכן ליווה יבגני את המערער לערוץ נחל "עין הזהב" והראה לו את המקום בו הוטלה גופתו של אנטולי.

           לאחר שהבין המערער, כי אנטולי אכן נרצח, יצא מהפארק, יחד עם ולאד ופליקס לכיוון שכונת שפרינצק. השלושה התייעצו ביניהם לגבי רצח אנטולי. במהלך שיחתם הביע המערער חששו, כי יבגני, שהינו נער צעיר, חסר ניסיון בחקירות משטרה, עלול להישבר ולהסגיר את ולאד ופליקס. ולאד ופליקס חששו אף הם. לכן החליטו ביניהם השלושה לקרוא ליבגני ולרצוח אותו, על מנת שלא יעיד נגדם. בשעה 3:49 לפנות בוקר התקשר המערער ליבגני, אשר שהה באותה שעה עם צעירים נוספים בפארק, וביקש ממנו לבוא להיפגש עמו, עם ולאד ופליקס. יבגני צעד לכיוון האצטדיון ונפגש עם השלושה בנקודה שאינה ידועה למשיבה. השלושה, אשר טענו בפני יבגני כי עליהם לתאם גרסאות לגבי רצח אנטולי, ביקשו ממנו להתלוות אליהם לחנות "אקזוטי" כדי לקנות משקאות.  בפועל, תכננו השלושה להובילו למקום בו יוכלו לרצוח אותו. בדרכם לחנות "אקזוטי" עברו הארבעה במעבר חשוך המוביל לחנות. אז הסיר המערער את חולצתו, התקרב לעברו של יבגני, כרך את חולצתו סביב צווארו, חנק אותו והפילו ארצה. בהמשך הכה ולאד את יבגני בראשו באמצעות קרש שמצא במקום ובאמצעות אבן. המערער אף הוא הרים אבן והכה באמצעותה את יבגני בראשו. משנוכחו לדעת כי יבגני עדיין חי, הניחו המערער וולאד קרש על צווארו של יבגני ודרכו על הקרש על מנת להפעיל לחץ על גרונו עד שחדל לזוז. לאחר מכן השליכו השלושה את גופתו של יבגני לתוך פיר מים המיועד להגעלת כלים הנמצא בחלקו האחורי של מקווה טהרה, שהיה מצוי בקרבת מקום, כשראשו כלפי מטה, במטרה לוודא כי ימות בטביעה, במידה ונותר בחיים ובמטרה להקשות על מציאת גופתו. לאחר מכן פנו השלושה לביתו של ולאד וניקו מעליהם את דמם של אנטולי ויבגני. המערער השליך את חולצתו אשר שימשה לרצח יבגני ולבש חולצה ששאל מולאד. לאחר מכן פנו השלושה לפיצוציה "אקזוטי", קנו סיגריות, עישנו והלכו לישון בבתיהם.  

הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי

3.        גרסת המערער במהלך החקירה וההליך המשפטי עברה תהליך של מטמורפוזה. המערער החל מהכחשה גורפת בעת החקירה, עבר להכחשה חלקית בהמשך ולבסוף עבר להודאה במרבית העובדות בעדותו בבית המשפט. עוד בתא המעצר, הודה המערער בפני המדובבים במיוחס לו בכתב האישום. המערער טען, כי הודאותיו בפני המדובבים הושגו תוך הפרת זכויותיו הבסיסיות ותוך ביצוע שרשרת מחדלים שננקטו בהם שיטות חקירה בלתי לגיטימיות המביאות לפסילתן של אותן הודאות. עוד טען המערער בבית המשפט המחוזי, כי לאחר שניסה להתאבד, לא דאגה המשטרה לספק לו טיפול רפואי הולם ויסודי כאשר יומיים לאחר ניסיון ההתאבדות, בעודו במצב נפשי גרוע, הוא זומן פעם נוספת לחקירה, כאשר חוקריו הטיחו בו הפעם כי הוא חשוד גם ברצח יבגני.

           בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בשני האישומים שיוחסו לו. בגין האישום הראשון הורשע המערער בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין ובעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427 רישא לחוק העונשין. בגין האישום השני הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

           בית המשפט המחוזי ביסס את הרשעתו על הודאותיו של המערער בפני המדובבים בתא המעצר כראיית חוץ קבילה. נקבע, כי למערער הוסברו זכויותיו הבסיסיות ערב הכנסתו לתא עם המדובבים. כן נקבע, כי המערער לא נחזה כמי שהתרברב בפני המדובבים, אלא כמי שמנסה לקבל את עזרתם לשם ניתוח סיכויו וסיכוניו. המערער הציג עצמו דווקא כאדם חסר ידע והבנה, החפץ לקבל סיוע ויעוץ כדי למלט עצמו מן העונש החמור הצפוי לו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גרסת המערער אשר ל"התרברבות" כפי שנמסרה לבית המשפט הינה גרסה כבושה, שנכבשה עד הרגע בו עלה על דוכן העדים ומשקלה הינו נמוך, במיוחד שעה שלא הובא כל הסבר סביר לכבישת העדות פרט לטענה כי המערער שמר על זכות השתיקה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי, כי "דבר מה נוסף" להודאת המערער מחוץ לבית המשפט הינו שקריו; שתיקתו בחקירה; מציאת טיפות דם על נעליו שזוהו כדמו של המנוח אנטולי וכן רשימת שיחות טלפון שערך המערער לחבריו כשהיה מודאג עקב היעלמותם וניסה ליצור קשר עמם בשעה בה התרחש מעשה הרצח של אנטולי. בית המשפט המחוזי קבע כי הודאת המערער בפני המדובבים היתה מפורטת וכללה פרטים שרק הוא או מי שהיה מעורב עמו באותם אירועים יודעים עליהם ולעומת זאת גרסתו הכבושה בבית המשפט והכחשתו למעורבותו ברצח של יבגני היא גרסה שקרית שאין להאמין לה.

4.        ביום 15.9.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של מאסר עולם בגין עבירת הרצח ועבירות הקשר לפשע ושיבוש מהלי משפט ושנתיים מאסר מתוכם שנה אחת לריצוי באופן מצטבר והיתרה לריצוי בחופף לעונש מאסר העולם בגין עבירות התקיפה בנסיבות מחמירות והסחיטה בכוח.

           על הרשעה זו משיג המערער ולחילופין טוען הוא כנגד חומרת העונש.

5.        ביום 19.2.2012 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להגשת ראייה חדשה והיא תמליל שיחה (חקירה) בין המדובב יוסף גזאווי לבין עד המדינה רון (רומן) נמז'נסקי. בתא המעצר אליו הוכנס המערער שהו שני מדובבים. באחד מהשניים עשתה המשטרה שימוש במסגרת חקירתו של חשוד נוסף, אז חייל בשירות סדיר בשם רון נמז'נסקי (ברוסית "רומן"), שהיה בזמן החקירה עצור בחשד למעורבות ברצח באותה פרשה. לבסוף רומן שוחרר על ידי המשטרה ולא הוגש נגדו כתב אישום. הוא זומן להעיד מטעם התביעה והמשיבה הגישה כראיות מטעמה את הודעותיו במשטרה כמו גם ראיות הנוגעות לשחזור שערך העד בפני המשטרה, בו תיאר מה ראה בערב בו אירעו מקרי הרצח. לטענת בא כוח המערער, עד התביעה רומן נחקר פעמים רבות על ידי המשטרה ומסר גרסאות שונות ביחס לדברים שראה באותו ערב וביחס למעורבותו באותו מקרה.   

טענות הצדדים

6.        לטענת בא כוח המערער, בחקירתו של המערער בפרשה - בחדר החקירות ובתא המדובבים - נפלו פגמים חמורים הנובעים בעיקרם מהפעלה לקויה ולא זהירה של המדובבים על ידי חוקרי המשטרה, שפגעה באופן שיטתי ומתמשך בזכויות המערער כנחקר ובחקירה עצמה. לטענתו, הנחקרים הפעילו לחץ בלתי הוגן המלווה בהפרה בוטה ושיטתית של זכויותיו הבסיסיות ביותר של הנחקר ובהן זכותו להימנע מהפללה עצמית והזכות להיוועצות עם סנגור. לטענתו, נתוני הפתיחה בפרשה זו, כמו גם אותן אמירות והשתלשלות אירועים שהיו צריכים להיבחן במסגרת הדיון בסוגיית הקבילות, מעוררים חשש של ממש למסירת הודאת שווא שניתנה על רקע רצונו של המערער להתרברב בפני המדובבים.

           לטענת בא כוח המערער, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי הודאת המערער בפני המדובבים קבילה. הפעלת המדובבים על ידי צוות החקירה נעשתה בצורה פסולה, תוך פגיעה קשה בזכות ההיוועצות של המערער ובזכותו להימנע מהפללה עצמית. לטעמו, חקירתו של המערער בחודש אוגוסט 2007 ובפרט פעולת החקירה של הכנסת המערער לתא מעצר בו שהו שני מדובבים, היתה נגועה בכל הפגמים אליהם התייחס בחומרה בית משפט זה בשורת פסקי דין. לטענתו, ההגבלות היחידות שהטילה המשטרה על המדובבים בעבודתם היו איסור בנקיטת אלימות מילולית או פיזית כלפי הנחקר והתחייבות שלא להבטיח למערער דבר בשמם או בשם צוות החקירה. בכך, התעלמו חוקרי המשטרה מ"גבולות האסור והמותר". לטענתו, המדובבים חרגו באופן בוטה מהמותר להם על פי הנחיות הפסיקה, גם אם לא חרגו לכאורה מהוראות צוות החקירה.   

           לדברי בא כוח המערער, המדובבים הדגישו בפני המערער מדוע הוא חייב לתת "גרסה טובה" וכי עליו לעשות את זה בהקדם לפני "שהתיק יגיע לפרקליטות". לטענתו, אמירות אלה מעוררות קושי, שכן המדובבים הפעילו על המערער לחץ פסול שהיה בו כדי להשפיע על אוטונומיית הרצון וחופש הבחירה שלו.

           לחילופין, טוען בא כוח המערער, כי משקלה של ההודאה נמוך בפרט נוכח העובדה, כי הודאתו של המערער היתה למעשה הראייה הישירה היחידה הקושרת את המערער לאירוע. בנוסף, המערער היה בן 22 בעת מעצרו, והיה זה עבורו מעצרו הראשון. עובר להכנסתו לתא המדובבים היה במצב נפשי קשה עת ניסה להתאבד ונפגע קשות בפניו בעקבות ניסיון זה. המערער גם לא קיבל ייעוץ משפטי עובר להכנסתו לתא עם שני מדובבים מבוגרים, שהציגו עצמם בפניו כעבריינים כבדים, בעלי ניסיון בעולם הפשע וידע בתחום המשפט.

           אשר לטענת ההתרברבות, טוען בא כוח המערער, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער לפיה הודאתו בפני המדובבים ניתנה על רקע רצונו להתרברב בפניהם. לטעמו, בית המשפט התעלם מראיות בעלות משקל התומכות בטענת ההתרברבות ומטילות צל כבד על מהימנות הודאתו בפני המדובבים. למערער לא היה כל רישום פלילי טרם האירוע נשוא כתב האישום, אך מתמלול החקירה עולה כי מרגע כניסתו לתא המדובבים, ניסה להותיר עליהם רושם של עבריין בעל ידע ומעמד, הבקיא בעולם הפשע. לטענתו, הוא סיפר למדובבים מעשיות וסיפורי בדים על מעלליו בתחום הפשע שלא היו ולא נבראו.